ג'לאל נ' מריאן נסיעות בע"מ ואח'

פסק דין

זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות (השופט ערן נווה) מיום 6.11.11, בערעור על החלטת הרשם מ. קבאני ביושבו כרשם ההוצל"פ, לפיה דחה את הערעור.

פסק הדין של השופט נווה מבוסס על כך שאימץ את קביעותיו העובדתיות של הרשם קבאני, שלא נתן אמון במסמכים שהוצגו בפניו, אשר תמכו בטענת פרעתי. כמו כן, קבע השופט נווה, שאין בסמכותו של הרשם לבטל המחאת זכות, אלא זו סמכותו של בית המשפט המוסמך. שתי קביעות אלו של בית המשפט קמא הן שגויות. כבר נתתי החלטתי בבקשה לרשות ערעור, והחלטתי לתת רשות ערעור על פסק הדין, למרות שמדובר בערעור שני, מאחר שמדובר בטעויות משפטיות ועובדתיות בולטות, שלא ניתן להשלים עימן. אין להשלים עם מתן החלטות בדרך זו.

אשוב ואומר מה שנאמר כבר בהחלטתי מיום 1.12.11 בבקשה לרשות ערעור. יש לפרש את החלטות הרשם, משום שמדובר בהחלטות קצרות שאינן מפרטות את הנושא הנדון בהן, ואינן נותנות נימוקים להחלטה, מלבד הנימוק "מהנימוקים בתגובה", כאשר עיון בתגובה אינו מעלה נימוקים המצדיקים את קבלת ההחלטה. כפי שקבעתי, יש לפרש את החלטותיו של הרשם כעוסקות בשני עניינים: המחאת הזכות בין המשיבה למשיב, וטענת פרעתי שהעלה המערער.

אשר להמחאת הזכות, טענו המשיבים שאין לרשם ההוצאה לפועל סמכות לדון בביטול המחאת הזכות, וכי בכל מקום שבו נדרש שיקול דעת, עליו להפנות את הצדדים לבית המשפט המוסמך. לאחר שקבעתי בהחלטתי מיום 1.12.11 שלא יתכן שאם יש לו סמכות לדון בתוקף המחאת הזכות, אין לו סמכות לדון בביטול המחאת הזכות, וכי אם אין לו סמכות לדון בביטול המחאת הזכות, אין לו סמכות לדון גם בתוקפה, הגיש ב"כ המשיבים הפנייה למספר פסקי דין שלדעתו מוכיחים שאכן, יש סמכות לדון בתוקף המחאת הזכות אבל לא בביטולה. לא דייקתי מספיק בהחלטתי הקודמת. הסמכות לדון בתוקף המחאת הזכות קיימת בידי רשם ההוצאה לפועל, כסמכות נגררת לצורך ביצוע תפקידיו. בתוקף סמכות זו, הוא דן בתוקף המחאת הזכות, ובתוקף סמכות זו הוא רשאי לקבוע שלצורך התיק שבפניו, המחאת הזכות תקפה, או שאינה תקפה, ולשנות את החלטתו במקרה מתאים. אם הוא מגיע למסקנה שההכרעה בשאלה זו דורשת דיון יותר מעמיק מאשר ניתן לעשות בהוצאה לפועל, הוא יפנה את הצדדים לבית המשפט המוסמך, אבל במקרה זה לא יהיה תוקף להחלטתו בדבר תוקף או העדר תוקף להמחאת הזכות. אין בפסקי הדין שהפנה אליהם ב"כ המשיבים אמירה כלשהי המנוגדת לדברים אלה. אני חוזר וקובע, שלא יתכן, שלרשם ההוצאה לפועל תהיה רק הסמכות לומר "כן" בלי הסמכות לומר "לא". אין מדובר בהחלטה על ביטול המחאת הזכות, אלא בהחלטה שאין לה תוקף.

בין היתר, יהיה על רשם ההוצאה לפועל לדון בשאלה, כיצד מתיישבת המחאת זכויות הזוכה למשיב משנת 2006 עם העיקולים על זכויות הזוכה משנת 2004, בין אם נעשו במסגרת תיק הוצאה לפועל, ובין אם נעשו על הזכויות מכוח פסק דין או חוזה. על פני הדברים, אם זכויות הזוכה כלפי החייב לפי פסק דין עוקלו לפני שהזוכה פתח תיק הוצאה לפועל, גם הזכויות בתיק ההוצאה לפועל שנתפח לביצוע פסק הדין מעוקלות. רשם ההוצאה לפועל סבר שאין לו סמכות לדון כלל בהעדר התוקף של המחאת הזכות, ולכן, קיבל את טענת המשיב על המחאת הזכות (או לא קיבל – יש החלטות סותרות) אבל עכשיו, משהובהר שעליו לדון בשאלה, ידון בה ויחליט.

המערער ביקש לסגור את תיק ההוצאה לפועל, בטענה שאשתו שילמה עבורו לנושה של הזוכה בתיק 49,300 ₪ שעיקל את זכויות הזוכה כלפיו, כנגד הסכמתו של הנושה לראות בתשלום תשלום של כ- 110,000 ₪, שהיא יתרת החוב הפסוק בתיק. לרשם ההוצאה לפועל סמכות לדחות בקשה בטענת פרעתי בלי לקיים דיון, אם הוא מקבל את הטענות העובדתיות שבבקשה. הוא אינו רשאי לקבוע ללא דיון שהמסמכים המצורפים לבקשה בלתי אמינים. גם הרשם וגם השופט נווה שישב בערעור על הרשם, אינם רשאים לקבוע בלי דיון, מתוך הסתכלות על מסמכים, שהם אינם אמינים או מזוייפים. למען הסר ספק אציין, שקיומם של שניים או אפילו שלושה כתבי יד שונים על מסמך אחד אינו מחייב את המסקנה שהמסמך מזוייף, אלא רק את המסקנה שיותר מאדם אחד כתב אותו. כדי לקבוע שהמסמך מזוייף, יש לקבוע שמי מהאנשים שכתבו על המסמך עשה זאת שלא כדין. מכל מקום, גם אם מישהו כתב על המסמך שלא כדין, יש למסמך משמעות כדין כפי שהיתה קודם לכתיבתו של האדם הבלתי מורשה. בהעדר דיון, לא ניתן למבקש יומו להוכיח בפני הרשם או בית המשפט את נכונות טענותיו העובדתיות. בשיטה משפטית המבוססת על שמיעת המתדיינים, כמו השיטה הישראלית, אין להשלים עם קביעת עובדות הסותרות את העובדות הנטענות, בהחלטות (שדינן כפסק דין) בלי שתינתן הזדמנות למבקש להוכיח את העובדות שהוא טוען להן.

שוב, למען הסר ספק, אומר כבר עתה, שלפי המסמכים שצירף, המערער הוכיח לכאורה שהיה קיים עיקול של הנושה על זכויות הזוכה כלפיו. לא ברור ממתי קיים העיקול, ושאלה זאת יש לברר בערכאה דיונית המאפשרת שמיעת ראיות. על פי הדין, עיקול על נכסי הזוכה שבידי החייב חל על כל הכספים שהיה החייב חייב לזוכה בעת מסירת העיקול, וכן על הכספים שיהיה חייב תוך שלושה חודשים מהמצאת הצו (סעיף 44 (ג) לחוק ההוצאה לפועל). בניגוד לטענות המשיבים, העיקול אינו מתבטל בתום 3 חודשים, אלא ממשיך לחול. העיקול אינו תלוי בתשובת החייב המחזיק, והוא חל גם אם לא ניתנה תשובתו.

אני דוחה את טענת ב"כ המשיבים, כאילו לא ניתן לטעון טענת פרעתי אלא כאשר הסכום אותו מבקשים לקזז מוסכם ואינו שנוי במחלוקת או שהוא לפי פסק דין חלוט. אין בסיס לטענה זו. ניתן לטעון טענת פרעתי, מלאה או חלקית, גם בגין סכומים שלא מוסכם ששולמו. גם אלה סכומים קצובים ומבוררים (בניגוד לתביעות נזיקין, שהשופט בר אופיר קבע באחד מפסקי הדין שאינם "מבוררים". כנראה הכוונה שאינם "קצובים"). בשביל זה קיים הדיון בטענת פרעתי – כדי להוכיח ולקבוע עובדות במקרה של מחלוקת. ניתן לטעון טענת פרעתי גם בשל תשלומים שאינם לפי פסק דין חלוט, כגון תשלום החוב ישירות, או כל טענה אחרת. ב"כ המשיבים ציטט פסקי דין שלפיהם נדחו טענות קיזוז שאינן קצובות. לא אעסוק בשאלה זו, שאינה עולה במקרה שלפני, אבל על פי הדין הכללי, ניתן לקזז (וקיזוז הוא דרך תשלום) חיובים בלתי קצובים הנובעים מאותה עיסקה.

החלטותיו של רשם ההוצאה לפועל חסרות גם הכרעה משפטית בשאלות שיש לדון בהן. אם אכן יקבע רשם ההוצאה לפועל שהחייב שילם ישירות לנושה המעקל, או שולם עבורו, כפי שטען והגיש מסמכים, יש לדון בשאלה המשפטית אם היה זה תשלום כדין, על פי הוראות סעיף 47 לחוק ההוצאה לפועל, ועל פי כל דין. עוד יש לדון בשאלה המשפטית אם רשאי הנושה לראות בתשלום סכום מסויים, תשלום גבוה יותר, על ידי ויתורו על יתרת חוב לזוכה העולה על הסכום ששולם בפועל.

כל אלה הם שאלות שיש לדון בהם ולהכריע לאחר שמיעת ראיות וטיעונים על פיהם. המערער לא זכה שהדבר יעשה עד עתה, ולכן יש לעשות זאת. מאידך, איני מקבל את טענת המערער, כי יש לקבל את הבקשה בטענת פרעתי ולסגור את התיק. לא רק המערער זכאי שלא יתקבלו החלטות נגדו לפני בירור עובדתי. גם המשיבים זכאים לכך.

לפיכך, על פי כל האמור לעיל, אני מקבל את הערעור כך שרשם ההוצאה לפועל ידון בתוקף המחאת הזכות לפי ראיות וטענות הצדדים, וכן בטענות המערער שאין עליו לשלם עוד את חובו, או חלק ממנו, לפי הראיות והטענות שבפניו.

לבקשת המערער, אני מורה שבבקשות המערער ידון רשם הוצאה לפועל אחר מאשר מ. קבאני, מאחר שהרשם קבאני כבר קבע את העובדות בבקשה עוד לפני שמיעת הראיות, ויקשה עליו עתה לקבוע עובדות אחרות.

המשיבים ישלמו למערער הוצאות הערעור בסך 17,400 ₪. העירבון שהופקד יוחזר למערער.

ניתן היום, ו' שבט תשע"ב, 30 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: